70 מ"ר ברמת גן: איך תכננתי דירה קטנה שלא מרגישה קטנה

דירת 4 חדרים של כ-70 מ"ר ברמת גן, ורשימת צרכים ארוכה שצריכה להיכנס לתוכה: מטבח משמעותי, הרבה אחסון, משטחי עבודה, אזור ישיבה לאכילה וסלון נוח. הכל בתוך חלל ציבורי אחד וקטן. זה היה האתגר המרכזי בפרויקט הזה. זה אחד מהפרויקטים שמוצגים בעמוד מעצבת פנים ברמת גן, לצד שאר העבודות שלי בעיר.

התשובה שלי הייתה שכן, אבל לא בדרך שהם ציפו לה. לא על ידי ניצול כל סנטימטר, אלא דווקא על ידי החלטה מודעת איפה לא להוסיף.

נקודת הפתיחה: דירה סטנדרטית בבניין חדש יחסית

הדירה נרכשה על ידי זוג צעיר ללא ילדים. הוא עובד בהייטק, היא אחות בבית חולים. הבניין חדש יחסית, והדירה הייתה סטנדרטית לגמרי – מהסוג שנמסר בדיוק כפי שהוא נמסר לכל השכנים בקומה.

וזה בעצם האתגר. לא היה כאן שום דבר שבור לתקן. הייתה תוכנית סטנדרטית, שנבנתה עבור דייר ממוצע ותיאורטי ולא הותאמה לצרכים של הזוג הזה.

מה הם ביקשו, ומה זה אומר בתוך 70 מ"ר

הבקשות שלהם היו הגיוניות כל אחת בנפרד, והבעיה הייתה בסכום שלהן. מטבח משמעותי עם הרבה אחסון ומשטחי עבודה. מקום לשבת ולאכול. סלון נוח באמת, לא סלון להראות. וכמה שיותר אחסון בכל מקום אפשרי.

בחלל ציבורי גדול הרשימה הזאת היא עניין של תכנון. בחלל ציבורי קטן היא עניין של עדיפויות, כי כל פונקציה שנכנסת לוקחת מקום מאחרת. המשימה שהגדרתי לעצמי הייתה להכניס את כל מה שביקשו בלי שהחלל יעבור את הקו שבו הוא מתחיל להרגיש צפוף. זה קו דק, וברגע שחוצים אותו כל השאר כבר לא עוזר.

מה לא עבד בתכנון הקיים: שני קירות קטנים

כשעברתי על התוכנית המקורית, זיהיתי שני קירות קטנים שסוגרים את החלל יותר מכפי שהם משרתים אותו.

הראשון היה קיר של כ-60 ס"מ שחצץ בין המטבח לסלון. קיר קצר, כמעט לא מורגש בתוכנית, אבל בפועל הוא חתך את שני החללים המרכזיים של הבית זה מזה. השני היה בכניסה, ותחם את אזור המקרר.

שניהם ירדו. אבל הסיבות היו שונות, ודווקא ההבדל ביניהן הוא מה שהניע את כל התכנון.

פתיחת שני הקירות, ושתי סיבות שונות

את הקיר שבין המטבח לסלון הסרתי כדי ליצור רצף פתוח. העיקרון שהנחה אותי כאן: רציתי שהמטבח והנגרות עצמם יגדירו את האזורים, ולא קירות. כאן הורדת הקיר אפשרה למטבח ולסלון להיקרא כחלל אחד פתוח, וכשהנגרות היא שמסמנת את הגבול העין ממשיכה לנוע לאורכו.

הקיר השני, זה שבכניסה, הוא הסיפור המעניין יותר. הורדתי אותו, ואז קיבלתי החלטה שנשמעת הפוכה לכל מה שביקשו ממני: בכוונה לא העמסתי שם נגרות חדשה, למרות הדרישה המפורשת להרבה אחסון.

הסיבה היא שהכניסה היא הרגע הראשון שבו מישהו רואה את הבית, והרושם שנוצר שם מלווה את כל שאר הביקור. היה לי חשוב לפתוח את קו המבט כבר מהדלת ולתת לבית תחושה אוורירית וארוכה יותר. ארון נוסף באותו מקום היה מוסיף אולי מטר של אחסון, ולוקח את הדבר היחיד שאי אפשר לקנות בחזרה: את התחושה שהבית נמשך.

המטבח: למה דווקא צורת ח'

המטבח היה צריך לעשות שלושה דברים בו זמנית – למקסם אחסון, לתת משטחי עבודה אמיתיים, ולייצר מקום ישיבה לאכילה. בחרתי במטבח בצורת ח', והבחירה הזאת בפרויקט הזה אפשרה לי לנצל שלוש חזיתות, להגדיל את האחסון ואת משטחי העבודה, ולשלב בתוך המטבח עצמו את אזור הישיבה לאכילה.

ואז עלתה שאלת קולט האדים. אזור הבישול כאן קרוב לסלון, וגם מיקום הכיריים הכתיב את זה: קולט אדים סטנדרטי מעל הכיריים היה נוכחות גדולה בדיוק בקו המבט בין המטבח לסלון, בחלל שכל המאמץ בו הוא לא להעמיס. לכן בחרתי בקולט אדים שעולה מתוך משטח העבודה בזמן הבישול. הוא נותן מענה פונקציונלי לבישול ורוב הזמן נשאר נסתר.

קיר הנגרות: חזית אחת ארוכה, ודלת שנעלמת בתוכה

מול הספה יש קיר טלוויזיה קטן, והוא נשאר מינימליסטי בכוונה – מזנון קטן וטלוויזיה, וזהו. מיד אחריו מתחיל קיר הנגרות הארוך, שממשיך כמעט עד סוף הדירה ומכיל בתוכו את רוב האחסון של החלל הציבורי. בתוכו נמצאת גם דלת המעבר למסדרון.

הפרט הזה, שהדלת נמצאת בתוך הנגרות, הוא לדעתי אחת ההחלטות התכנוניות המשמעותיות בפרויקט. היה לי חשוב שהקיר ייקרא כחזית אחת ארוכה ורציפה.

אם הייתי מתכננת נגרות, אחריה פתח למסדרון, ואחריו שוב נגרות, הייתי שוברת את הרצף לשלושה מקטעים. וברגע שהעין קולטת שלושה מקטעים במקום אחד, היא מודדת אותם – וכל מקטע קצר יותר מהקיר כולו. במילים אחרות, הייתי מדגישה בדיוק את מה שרציתי להסתיר: את הממדים הקטנים של הבית. הסתרת הדלת בתוך הנגרות מאפשרת לעין למשוך את המבט לאורך כל הדירה במכה אחת, וזה מה שמייצר את תחושת העומק.

ואיפה דווקא בחרתי לא להוסיף

זה אולי העיקרון המרכזי שיצא מהפרויקט הזה:

שני המקומות שבהם בחרתי לא להוסיף היו אזור הכניסה, וקיר הטלוויזיה שנשאר מזנון קטן בלבד. בשניהם יכולתי להכניס אחסון. בשניהם ההחלטה לא להכניס אותו היא מה שגרם לחלל להיקרא כגדול יותר מכפי שהוא.

הסלון: ספה של 2.5 מטר, וריכוך של קווים ישרים

בחרנו ספה של כ-2.5 מטר. זו לא הספה הגדולה ביותר שאפשר היה להכניס, וזו בדיוק הנקודה: היא לא גדולה מדי ביחס לחלל, אבל היא עדיין נוחה לרביצה אמיתית ויש לה נוכחות ומראה יוקרתי.

הייתה כאן עוד שאלה, והיא ויזואלית. המטבח וקיר הנגרות בנויים מקווים ישרים ונקיים יחסית, וכשיש בחלל כל כך הרבה שטח של קווים ישרים, החלל מתחיל להרגיש נוקשה. לכן שילבתי בסלון אלמנטים אמורפיים שמרככים אותם: ספה בקווים רכים יותר, ושטיח אמורפי. הניגוד הזה הוא מה שמונע מהחלל להיראות כמו תצוגה של נגרות.

הצבעוניות והחומרים: כשהריצוף מכתיב את הפלטה

הריצוף הקיים לא הוחלף. הוא בגוון גרייז'י, ובמקום להילחם בו הפכתי אותו לנקודת המוצא של כל פלטת הצבעים – כדי שהנגרות והחומרים החדשים יתחברו אליו ולא ירגישו מנותקים ממה שכבר קיים.

הלקוחות ביקשו בית יחסית כהה, חם, מודרני ונקי. הבקשה הזאת מצוינת, אבל בדירה של 70 מ"ר היא גם מסוכנת: כהה בלי איזון גורם לחלל להרגיש קטן וכבד יותר. לכן בניתי פלטה שמשלבת גרייז', אפורים כהים ושחור לצד אפור בהיר וגוונים בהירים יותר, במינונים מדויקים. כך הם קיבלו את העומק והדרמטיות שרצו, בלי לשלם על זה בתחושת החלל.

החומר שחיבר את הכל היה הטרצו בשיש של המטבח. הוא אסף בתוכו את הגוונים השונים של הנגרות, וזה מה שהפך אוסף של החלטות נפרדות לשפה אחת.

חדר השינה: אותה שפה, קצת יותר דרמטית

בחדר השינה המשכתי את אותה שפה, והרשיתי לעצמי ללכת מעט יותר לכיוון הכהה והדרמטי. הנגרות, הארונות, הקירות וגם התקרה נצבעו בגוונים מאותה משפחה שממשיכה מהחלל הציבורי, ובמקביל שילבתי מיטה ואלמנטים בהירים יותר כדי לשמור על האיזון.

המיטה תוכננה Custom Made מעץ. הסיבה מעשית לגמרי: לבני הזוג יש חתול, ולכן הם העדיפו שלא לבחור במיטה מרופדת.

צביעת כל החדר, כולל התקרה, אפשרה לייצר שינוי משמעותי, עומק וחמימות בעלות יחסית לא גבוהה.

היקף העבודות

הפרויקט כלל את השיפוץ עצמו, מטבח ומשטח שיש, נגרות בהתאמה אישית, החלפת דלתות פנים ודלת כניסה, עבודות חשמל ותאורה חדשה, וילונות ועוד.

הריצוף, כאמור, נשאר. חדרי הרחצה עברו בעיקר Makeover, והחדרים הנוספים היו פחות במוקד בשלב הזה מכיוון שמדובר בזוג ללא ילדים.

על תכנון תקציב שיפוץ שלב אחר שלב כתבתי בנפרד ובהרחבה: כמה עולה שיפוץ דירה.

התוצאה

מה שיצא בסוף הוא דירה שנכנס לתוכה כל מה שביקשו – מטבח משמעותי עם אחסון ומשטחי עבודה, מקום ישיבה לאכילה, סלון נוח וקיר אחסון ארוך – והיא עדיין נקראת כחלל אחד פתוח ורגוע.

וכשאני מסתכלת אחורה על הפרויקט, מה שעשה את ההבדל הוא לא מה שהוספתי. זה מה שבחרתי לא להוסיף: הארון שלא נכנס בכניסה, הנגרות שלא המשיכה על קיר הטלוויזיה, והדלת שהוסתרה כדי שהעין לא תעצור. בדירה קטנה, השטח הפנוי הוא לא שטח מבוזבז. הוא מה שמאפשר לכל השאר לעבוד.

את הפרויקט המלא אפשר לראות בגלריה: Broken Balance.

שאלות נפוצות

בדירה קטנה כל החלטה נמדדת פעמיים: מה היא נותנת, ומה היא לוקחת. הפרויקט הזה יצא כמו שיצא בגלל ההחלטות מהסוג השני.